בצבא הודבק לי הכינוי "גלזר".
זה היה שמי במשך 3 שנות שרותי הצבאי .
גלזר המקורי היה חייל ותיק בספינה שתפקידנו היו זהים.
ע"פ דברי אנשי הצוות הותקים
היינו דומים 2 טיפות .
ומאז רק גלזר, גלזר , גלזר. אפילו חברה שלי דאז קראה לי גלזר.
ב 15.1.1991 קרו 3 דברים שאני לא אשכח עד היום .
( ואני 10 חודשיים בצבא )
1. פרצה מלחמת המפרץ הראשונה.
2. כמעט הפכתי לטרומפלדור
3. הורי הכירו את גלזר בפעם הראשונה.
1. אין מה להרחיב
2. כאשר נפל הטיל הראשון קיבלנו הוראה לצאת לים באופן בהול.
תפקידי באותה עת היה להתיר את אחד מחבלי האונייה מהפיתה אליו היתה קשורה ולצאת לים.
מפקד האונייה הרים את הטרוטל (גז) עד הסוף וידי השמאלית היתה מאית
השניה מלהקרע יחד עם החבל שעדיין היה קשור לספינה. (כמובן שהמקרה נשאר קבור בירכתי הספינה)
3. מפקד הסטיל הורה לאחד החיילים להתקשר מהר לכל הורי החיילים ולעדכן אותם שהכל
בסדר לפני שאנחנו יוצאים לים לזמן בלתי ידוע.
כאשר הגיע התור לעדכן את משפחתי, חוזר אלי החייל ושואל אותי האם מס. הטלפון של הורי
הוא .... אמרתי שכן והוא חזר לנסות. לאחר מס. דקות הוא שב אלי ואמר :
"אני מצטער צעקו עלי שאין במשפחה הזאת שום גלזר, שאפסיק להטריד אמרתי שגלזר בסדר
וניתקתי".
בנתיים יצאנו לים ואני בתחושה נוראית שאף אחד במשפחתי לא יודע מה קורה איתי.
כששבתי לאחר מספר שבועות הביתה, אחותי סיפרה לי שמזל שלאבא יש דם רומני חם וכשצעק שאין גלזר
במשפחה הזאת. היא אמרה לו : "אבא אם אתה לו יודע גלזר זה הבן שלך".
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה